מעיין , מדריכה בתחום החינוך המיוחד , נמצאת רק בעשור הרביעי לחייה וכבר הספיקה למלא מגוון רחב של תפקידים , שסביבם נסב סיפור התפתחותה המקצועית . בכל תפקידיה מעיין משחזרת את שיקולי הדעת שהנחו אותה בבחירותיה ומזהה קווים משותפים , בכללם : האידאולוגיה והאמונה הפנימית במהות התפקיד , שבלעדיהן היא אינה יכולה להנהיג אחרים ; המרחב שהתפקיד מאפשר לה להביע את דעותיה ואת עמדותיה בשקיפות מלאה כחלק מערכיה , בין היתר כנות והוגנות כלפי האחר ; התאמתו של התפקיד לאופייה ולנטיותיה ; והמחויבות והרצון העמוקים להתחדש . לצד קווים מנחים אלו ולאחר הצגת כל תפקיד , מעיין מתארת מה למדה והפיקה ממנו כאדם וכאשת מקצוע . בסיפורה היא מפרטת כמה תפקידי מפתח שמדגימים את הקווים שהנחו אותה בבחירתם . הסיפור מסתיים בהצגת תובנותיה . בשונה מסיפוריהם של מורים אחרים , מעיין בוחרת להתחיל את סיפורה בתפקיד המדריכה שמילאה בכיתה י׳ , כשכבר אז מצאה את עצמה יוזמת קשרים חברתיים קהילתיים בין מדריכים . בכיתה י״א קיבלה את תפקידה הרשמי הראשון כראש מועצת תלמידים . בבית הוריה חונכה לקבל אחריות ולהיות מעורבת חברתית ; אך טבעי היה שבחרה להנהיג שינוי ב...
אל הספר