בעשורים האחרונים חוקרים נעזרים במתודולוגיות של חקר עצמי , שיתופי ונרטיבי כדי להבין תופעות חינוכיות , בין היתר בעזרת סיפורים של בני האדם על עצמם . באמצעות איסוף של דמויות , סביבות חיים ואירועים שמאורגנים על רצף הזמן ומקושרים על ידי סיבתיות ( , ( Culler , 1981 ; Iser , 1976 האדם המספר יכול ליצור משמעות : להסביר את כוונותיו האנושיות בהקשר של הפעולה ( Bruner , , ( 1986 להפוך את הסיפורים למובנים , לניתנים לזכירה ולחלוקה ( Olson , , ( 1990 לייחס להתנסויותיו , למחשבותיו , להרגשותיו , לפעולותיו ולהתכוונויותיו משמעות של ״ידע בפעולה״ ( Connelly & Clandinin , 1988 ) ולהנפיק עלילה סיפורית שתסייע לו להבהיר מושגים נרחבים יותר . הסיפור הוא אפוא דרך יסודית של האדם לתת משמעות לניסיונו , לגשר ולפשר בין העולם הפנימי של מחשבותיו והרגש שלו לבין העולם החיצוני של התבוננות בפעולות והבעת עניין ( . ( Garro & Mattingly , 2000 ואולם לצד כל אלו אין ספק שגם בשביל החוקר ההאזנה לסיפורים וניתוחם היא חוויה מרתקת , שכן במהלך ניתוחם הוא מתוודע לעולמו של האדם ולדרך הסיפור הייחודית שבה בחר להתוות את עלילת חייו האישית או המ...
אל הספר