אורית פרנקו כאשר נתקלתי לראשונה במושג הוראה לשם הבנה תהיתי : האם הוראה אינה תמיד לשם הבנה ? האם מלמדים לעתים להבנה ולעתים לאי - הבנה ? במחשבה נוספת הבנתי שהתהייה שלי נובעת ממזלי הטוב : כמורה לפילוסופיה אני מלמדת תחום שההבנה בו איננה רק יעד אפשרי ; בהוראת פילוסופיה ההבנה היא יעד הכרחי , מרכזי , כמעט היחיד . בפילוסופיה אין שינון סתמי של תכנים ; בפילוסופיה מבינים . זוהי הרי התשוקה הפילוסופית המהותית ביותר - להבין . בפילוסופיה חופרים עמוק ככל האפשר , מבקשים להגיע ליסודות ; וגם מטפסים גבוה ככל שאפשר , מבקשים לראות את האופק - ומעבר לו . בקיצור , בפילוסופיה מבקשים להבין הכול : את הטבע , את האדם , את אלוהים , את התרבות , את המוסר , את החברה , את האמנות , את עצמי , את החיים ואת המוות . ומה זה להבין ? הפילוסופים , כצפוי , חלוקים בעניין זה כמו בעניינים אחרים . אפלטון , אבי הפילוסופיה , טען שהבנה היא לכידת המהות הכללית ה״אידאית" של מושא החקירה . הבנה מחוללת את ההבדל בין סברה לידיעה : סברה היא רעיון המוחזק באופן רופף בתודעה ; אנו מאמינים שכך וכך , אך אין לנו נימוקים טובים לתמוך באמונה זו . לפיכך הס...
אל הספר