הייתי צריכה לשמוע לאוקסנה . היתה לה הרגשה לא טובה . עוד לפני שהתחיל בלגן גדול היא הודיעה לי שבקיץ אנחנו חוזרות לאוקראינה . איך שנגמר פסחא , אני מזמינה בשביל שתינו כרטיסי טיסה , אמרה . למה , קסניצ ' קה , נבהלתי . את לא צריכה , אני בעצמי . לא , היא אמרה . את בעצמך שום דבר . מזמן הבנתי . אם את לא נוסעת עכשיו איתי , את כבר נשארת כאן . היא דפקה ביד שלה על שולחן . ושתדעי לך , איימה , שזאת פעם ראשונה שאני אומרת לך , אבל גם פעם אחרונה . אבל פעם אחרונה זאת , לא באמת היתה אחרונה . היתה עוד פעם , כשדברים כבר הסתבכו , ואז היא ממש התרגזה , לא כמו עכשיו , שראו בקלות שהיא מתאמצת לכעוס רק בשביל להשפיע עלי . פסיו , אמרה ברוסית , כאילו שמדברת בשם איזה שלטונות , ולא כי אולי חסרה לה מלה נכונה באוקראינית . עכשיו אנחנו הולכות לשוק , ומחר את מודיעה לכולם . מלי תהרוג אותי , אמרתי . שטויות . היא תשמח בשבילך . תשמח ? היא לא מסתדרת בלעדי . והיא לא יודעת שום דבר . איך אני אסביר לה ? אל תסבירי כלום . ככה . את נוסעת ודי . תגידי שיש לך בעיות במשפחה . את יודעת מה ? יותר טוב שלא תגידי כלום – כמה שפחות ככה יותר טוב . ת...
אל הספר