בשנתו בלילה עבר עליו משהו והוא לא חש בו . כשקם בבוקר הרגיש עייפות משונה : ימינו נחלשה , אצבעותיו איבדו את גמישותן ; בעצם , את תחושתן . היד נרדמה , אמר בלבו , כנראה שכבתי עליה . בשמאלו חיכך את כף ימינו הרדומה , מבקש לעורר בה את זרימת הדם . אבל היד אף לא התחממה מן החיכוך . כשעמד להתגלח מול הראי גילה שפיו התעקם ; בעצם , שפניו התעקמו . הוא כיבה את מכונת הגילוח והלך להתיישב על כיסא בסלון , להרהר במה שקורה לו ומה צריך לעשות . הוא התאמץ להניע את אצבעות היד הפגועה , המכונסות במקצת , לקמוץ אותן לאגרוף וליישרן , לקמוץ וליישר . במאמץ איטי הצליח להניען קצת . להרגשתו , נשארה בהן רוח חיים . הוא גייס את שמאלו הערה להפעיל כוח על האצבעות הרדומות של הימנית , לכופפן וליישרן . שוב ושוב חזר על תנועת הקמיצה והפרישה . וכשהניח לאצבעות לעשות זאת בכוחות עצמן , נדמה היה לו שהגדיל במעט את רוחב תנועתן , אבל אין די בזה . שעה ארוכה התעסק באצבעות ימינו , האם שכח את עקימת פניו שהחרידה אותו קודם , כשהביט במראה ? לא , אבל זה סדר הדברים : קודם כל , לנסוע ברכבו לרופאה שלו , בקופת החולים . ולשם כך עליו להשתדל להשיב לימינו ...
אל הספר