צבא הוא ארגון מיוחד במינו . האם בתוך הארגון הזה ניתן לצפות כי מהלכי מתן ההוראות והציות להוראות יתקיימו מתוך רגישות לזכותם של מקבלי ההוראות לכבוד ? אנסה לסרטט מענה אפשרי אחד לסוגיה מורכבת זו באמצעות טקסט ספרותי . אם יש גן עדן , רומן שכתב רון לשם , מגולל את סיפורו של צוות לוחמים מיחידה המשרתת במוצב הבופור , בשנתיים האחרונות לשהיית צה " ל בדרום לבנון . ארז מפקד על צוות של שלושה עשר לוחמים . הקטע המובא מפגיש אותנו עם שלוש דמויות : ארז , מפקד המחלקה , שהוא גם המספר , מפקד הפלוגה אופיר פורמן ומפקד הגדוד עמוס . ארז וחייליו נמצאים תחת אש , חייהם בסכנה מוחשית . ארז מנהל חילוץ עצמאי . כולם יוצאים בשלום . כשרגעי ההתרגשות עוד בשיאם פורמן נוזף בארז על חריגה מנהלים : שיפור מקום לצורך חילוץ יש לבצע בזוגות או בחוליות ולא כקבוצה . ארז נדהם וכועס . המצב בשטח , הוא מסביר , לא אפשר הקפדה על נהלים . היה חיוני " לברוח במכה " . פורמן אינו עונה . הוא מפנה גב ומתרחק . עכשיו ארז זועם . " למה לא יצאתם לחלץ ? " הוא צועק לעבר דמותו המתרחקת של מפקדו ומחלץ מפורמן תשובה : " זה לא היה נכון טקטית לצאת . זה היה גורם עוד...
אל הספר