תפסתי את עצמי מחייך למשמע ברכת השלום התאילנדית כשעליתי במעלית למנכ " ל . למרות שהדלת היתה פתוחה , דפקתי לפני שנכנסתי . אניקה לורנצון ישבה והתבוננה החוצה מבעד לחלונות הפנורמיים , שהציגו נוף מרהיב לבית הקברות הצפוני בפארק האגה . פניה לא הסגירו ולו ברמז שהיא נוהגת לשתות שני בקבוקי יין מדי ערב כדי להירדם . כלי הדם שלה נחו חלקים וחבויים מתחת לעורה בן החמישים . רשת שטחית של קמטים נראתה מתחת לעיניה ולמצחה , וקווי הצוואר והסנטר שלה , שפעם היו יפים וזיכו אותה במקום השני בתחרות מיס שוודיה , הזדקנו . סימון היתה נוזפת בי על כך , חשבתי לעצמי . היא מייד היתה אומרת שהערות פוגעניות על מראה חיצוני של אישה בתפקיד בכיר אינן אלא טכניקת שליטה שגברים סיגלו לעצמם . אף אחד לא מדבר על הרגלי השתייה של מנהלים ממין זכר , אף אחד לא יעלה על הדעת להתעמק בתווי פנים רופפים של מנהל . בירכתי את המנהלת לשלום והתיישבתי לידה . " מרשים , " אמרתי . אניקה לורנצון חייכה אלי חיוך שלו . היא היתה שזופה ורזה , שערה דק ומחומצן . היא לא הדיפה ריח של בושם , נכון יותר לומר שעלה ממנה ריח של ניקיון : רמז קלוש לסבון יוקרתי אפף אותה . " א...
אל הספר