גניה , גיבורת הסיפור פעמיים , היא אישה שקופה . היא רכיב זעיר במסה האנושית עמומת הזהות המרפדת את קיומנו באמצעות עבודות השירות שהיא מספקת . גניה הסתפחה אל המסה הזו בעל כורחה . לאחר חיים של רווחה ונוחות היא מוצאת את עצמה , בגיל מתקדם , נאלצת להגר לארץ שאת שפתה היא אינה מסוגלת ללמוד ולנקות לפרנסתה מדרגות שאותן היא רואה במטושטש בשל קטרקט מתקדם שאינו זוכה לטיפול רפואי נאות . הסיפור של בלה שייר נפתח במשפט הזה : " כשמסתכלים בדברים מן הצד החיצוני , הכול נראה כמו מין משחק הרכבה צבעוני " . המשפט הזה , כמו הסיפור כולו , שולח אותנו , באמצעות ההסתכלות מן הצד החיצוני , לתוך תודעתה של גניה , להסתכלות בדברים מן הצד הפנימי . הסיפור מנגיש לעינינו שלנו את מה שרואה גניה בעיניה מצועפות הקטרקט , ולתודעתנו – את המציאות היומיומית שהיא חווה . הוא הופך את הגיבורה השקופה שלו לבעלת נוכחות ונראות . וכך מתוארת , בתמציתיות צוננת ומדויקת , מציאות חייה של גניה : " בתה של גניה אנה , חתנה , וגניה עצמה הם שלוש חוליות במעין שרשרת - מזון שגניה היא החוליה הנחותה ביותר שבה " . לדירוגה הנמוך בהיררכיה המשפחתית מתווספת נחיתות נו...
אל הספר