אתם מבינים , יש לי תואר שלישי , השקעתי מאמצים רבים בלימוד תולדות הרנסנס הצפון - אירופי . ואם להיות יותר מדויקים – מושא התעניינותי המיוחדת היה סוגיית האסתטיקה של אלברכט דירר – הגאון המסתורי של שנות הדמדומים של גרמניה בימי הביניים . והנה עכשיו אני מנקה את רחובות תל - אביב . ותודה לאל , זבל לא חסר , הרבה זבל , וזה אומר שיש לי פרנסה . כל בוקר , בשעות המוקדמות ביותר , כאשר השמים הכהים והסמיכים נצבעים בזריחה צנועה , ואחר כך בהדרגה הופכים לתהום כחולה , אני הולך לאטי ברחובות תל - אביב הריקים , דוחף לפני עגלה עם אבזרי המקצוע החדש שלי : שני פחי זבל , מטאטא ויעה . קולות של מקהלות הציפורים והמסתוריות של צללים בסגנון סזאן , הנשפכים באטיות מהמדרכות אל תוך החצרות , מאיצים את תהליכי הפעילות המוחית ויוצרים אצלי רצון עז לחשוב . תאמינו לי , זו לא פליטת פה : הרי ההתרשמות הקודמת שלי , שלפיה חשיבה זה משהו בלתי פוסק ואין - סופי כמו היקום , ולא תלוי בנו , התבררה כמוטעית . היתה תקופה – הימים הראשונים והחודשים הראשונים של העבודה החדשה – שבה המנגנון שיוצר מחשבות כאילו נשבר , ורק מבפנים , מרחוק , הוא צפה בי : חפץ...
אל הספר