כמו בכל הבקרים , גם בבוקר הזה מפנה ראיסה מדי פעם את ראשה אל המושב האחורי ומחייכת אל גניה חיוך מעודד . אבל הפעם חדשה מרעישה בפיה : " את יודעת , גניצ ' קה , אנחנו עוברים דירה " . עוברים דירה ? למה ? לאן ? " ראיסה מסבירה – דירה יותר גדולה , אזור יותר טוב , בכל - זאת , חולון טובה יותר מהשכונה שלהם . " הזדמנות טובה , החלטנו מהר , נעבור כבר בעוד חודש " , מדווחת ראיסה , " אבל אל תדאגי , נמשיך להתראות בעבודה . וגם אחרי העבודה תבואי אלי , תבואי כאילו את ממשיכה לגור בבית על - יד , את שומעת ?! " כל החודש שומעת גניה את סיפורי האריזה של ראיסה . סוג של קהות - חושים אוחז בה . מופנמת היתה תמיד , אך הבידוד בבית נעל אותה בתוך עצמה על סוגר ובריח . ראיסה היא חברתה היחידה , וגם אותה ספק אם היתה מכירה אם לא היו עובדות יחד ומגלות שהן שכנות . מעבר הדירה של ראיסה מכה בגניה כפטיש כבד . כמובן , ראיסה תשמח להמשיך לארח אותה , אבל מי ייתן לגניה לנסוע אליה ? חתנה , כששמע על המעבר , חישב מיד את העלייה הצפויה בהוצאות – הרי הטרמפ עם פאבל אבוד עכשיו ! הוא נתן בגניה מבט של תוכחה , השליך את העט על השולחן , ונקב בסכום שיעל...
אל הספר