לספרות נודעת יכולת ייחודית . בכוחה לסייע בהבניית תחושת העצמי שלנו , תחושת ה " אחר " , וגם בתפיסת הקשר העמוק בין השתיים . ברומן כפרה איאן מקיואן מתייחס לעניין זה ולכוחו של הסיפור לחשוף את ייחודה של כל תודעה ואת הדמיון בין כל התודעות : " ורק בסיפור את יכולה להיכנס אל הנפשות האחרות האלה ולהראות שערכן שווה . זהו מוסר ההשכל היחיד שצריך שיהיה בסיפור " . במסתו הקלסית " ניסוי בביקורת " ( ” An Experiment in Criticism " ) ק "ס לואיס מציע תיאור קולע לפעולתה זו של הספרות . באמצעות הספרות , הוא כותב , אנו מממשים את השאיפה לראות מחוץ לעצמנו : " אנו דורשים חלונות . הספרות כלוגוס היא סדרה של חלונות , אפילו דלתות " . התבוננות דרך " חלונות הספרות " מקדמת מהלך שניתן לתארו באופן פרדוקסלי כ " הרחבת האני או כאיון זמני של האני " . הספרות מאפשרת לנו לחוות חוויות נבדלות מחוויותינו שלנו ולעמת אותן עם חוויותינו האישיות . מידת העניין והתועלת שאנו מפיקים מהחוויות הללו משתנה בהתאם לאישיות השונה של כל קוראת וקורא . החוויות עשויות להיראות לנו טיפוסיות ( ואז נאמר לעצמנו : " כך בדיוק הרגשתי גם אני ! " ) או חריגות ( ואז...
אל הספר