אסטואו היה בן שלוש כשאביו יצא מבית הבוץ ולא חזר . אמו גידלה מלונים ודוחן בשדה ליד הבית . את אסטואו קשרה לגבה במטפחת גדולה וצבעונית שבתוכה ישן . שעות ארוכות אסטואו ישן , צמוד לגבה של אמו . אבל אסטואו גדל ונעשה כבד מדי . אמו התקשתה לסחוב אותו על הגב . בוקר אחד לקחה אותו אל הכפר הסמוך ומסרה אותו לדודה ולדודתה . לפני שנפרדה ממנו תלתה על צווארו תליון עשוי נחושת מלוטשת . על הלוחית המרוקעת הייתה דמותה של אננסה , אננסה העכבישה , אננסה חיית הטוטם של הכפר , הנושאת את רוחה של אחת מהאמהות הקדומות של משפחתו . אמו של אסטואו השחילה את התליון על גיד עור גמיש וקשרה אותו לצווארו השמנמן . היא ליטפה את שערו המקורזל ואחר כך הלכה משם , הסבה את גבה ופסעה בדרך העפר המתפתלת . אסטואו לא הבין . שעה ארוכה הוא הביט אחריה , עד שנעלמה מעיניו במורד השביל המתפתל . לדוד ולאשתו לא היו ילדים . הם אהבו את אסטואו ופינקו אותו . אסטואו הלך עם הדוד לנהר הניז ' ר . הם דגו דגים ואסטואו ישב בשקט , רגליו היחפות טובלות במי הנהר הקרירים . אסטואו הביט בעופות המים ששלו גם הם דגים . המים ליחכו את הגדה , דגיגים קטנים צבטו ודגדגו את כפו...
אל הספר