אידילונגה לא אהב את אשתו . היא הייתה אישה כבדה בעלת תווי פנים פשוטים . כשהיה מתבונן בה בהיחבא היה חושב לעצמו שהיא אינה מכוערת , אלא שאין בה דבר המושך את לבו . כשהייתה מדברת אליו היה חש שעמום . האישה הייתה מספרת את הרכילות של הנשים בכפר , מספרת על המתנות שהן קיבלו מבעליהן . אידילונגה היה יושב אתה בערבים ולא ידע מה יאמר לה . כעבור זמן מה השתתקה והפסיקה לספר לו את סיפוריה . כשיצא עם הרועים בעקבות הצאן והאבק עלה בשבילים , היה חושב שבערב יצטרך לחזור לבקתה ולשבת לצדה ולאכול אתה מקערת התבשיל התפלה שהייתה מכינה להם . הרועים האחרים דיברו זה עם זה והתבדחו . כשישבו לנוח סיפרו על תבשילי הנשים , על פטפוטי הרכילות שלהן , על בטנן הרכה . אידילונגה קינא בהם . תבשיליה וסיפוריה ובטנה של אשתו נראו לו תפלים במידה שווה . ערב אחד הגיע לכפר אדם זר . האיש היה עטוף בגלימה כחולה ופניו היו מכוסים בבד כחול . היה זה איש גבוה ומרשים , ועיניו הבורקות היו חדות וחודרות . ראש הכפר אירח את הזר בביתו . בערבים התיישב האיש בכיכר שליד בור המים וסיפר סיפורים לגברים שנאספו סביבו . הסיפורים הציתו את דמיונו של אידילונגה . הזר סי...
אל הספר