עיניהם של האלים היה רייבן חוטף את הנשמה הכלואה וממהר לרכוב על התופים ולחזור לשבט . ברחבי החוג הארקטי יצא שמעו של רייבן למרחוק ובני השבט ידעו שהוא יוכל לעזור להם אם תתרגש עליהם צרה או מחלה . הם נעזרו בו בכל עת של סכנה : כשיצאו לציד הלווייתן והדוב , כשהסתכנו בחורף הקשה וארבו ליד חורי הנשימה של כלבי הים , כשניקבו חורי דיג בקרח הכחול כדי להשיג אוכל על מנת להשביע את רעבונם ולהאכיל את הילדים ואת הזקנים . רייבן ידע לעזור לבני השבט והם גמלו לו בנתחי שומן עסיסיים ובפרוות רכות ומשובחות . חיי השבט התנהלו כסדרם והעונות התחלפו . רייבן תופף בתופים הגדולים ובערבים רקם את סיפוריו ליד חור הבישול באיגלו או באוהל . היו לו סיפורים שנועדו להפיח אומץ בציידים , סיפורים לנישואין וללידה , סיפורים להשכיב את נשמת הלווייתן והדוב לפני פשיטת עורם וביתור בשרם . היו לרייבן סיפורים שליוו את הזקנים שהוצאו למסעם האחרון בטונדרה הקפואה בעתות מחסור ורעב . אבל בעיקר היו לרייבן סיפורים מיוחדים עבור החולים , סיפורים שנועדו להרדים את האלים החמדנים שגזלו את נשמותיהם ולעצום את עיניהם הפקוחות בחשדנות . עם חלוף השנים רייבן אסף סיפ...
אל הספר