שבט הלקוטה נמנה עם קבוצת הסו או הסטון , הכוללת שבעה שבטים החיים במישורים הגדולים של צפון ארצות הברית . לקוטה פירושו ידידות , אחווה ; סטון פירושו נחש קטן או אויב . בשפת הלקוטה השבט נקרא גם טיטונאן , שפירושו יושבי הערבה . שבטי הסו , והלקוטה בתוכם , ישבו על אדמות פוריות בערבות מרעה נרחבות . שטח מחייתם השתרע על פני המישורים הגדולים של צפון אמריקה , באזורים בהם נמצאות כיום מינסוטה , נברסקה , דקוטה הצפונית , דקוטה הדרומית וצפון איווה . במקורם היו בני הלקוטה תושבי קבע שליקטו את מזונם . החל מהמאה השמונה עשרה , לאחר שאימצו את הסוס לרכיבה , אורח חייהם הפך נוודי , ובמשך חודשי הקיץ החמים הם נדדו בעקבות עדרי הביזון , שהפך למזונם העיקרי . בחודשי החורף הקרים הם מצאו מחסה באזורים מיוערים ומוגנים יותר ועסקו במלאכות כגון עיבוד עורות . בזמנים אלה סיפרו סיפורים בטיפי – אוהל הבנוי ממוטות עץ ומכוסה בעורות , אשר ניתן לקפל ולשאת בעת הנדידה בעקבות הביזון . ( המילה טיפי משמעה בית בשפת הלקוטה . ) נשות הלקוטה נודעו בעבודות מחטי הדרבן וברקמת החרוזים שלהן , בעוד הגברים הצטיינו בצביעת ציורים יפהפיים על עורות תאו המע...
אל הספר