באחד הפרברים העניים של בנגקוק נולדה תינוקת . כשמלאו לתינוקת חודש ושבוע , נתן לה אביה את שמה . מאחר שהיו לה פנים ארוכות וסנטר מחודד הוא קרא לה נאנג קאאיאו , " פני סוס " . נאנג קאאיאו שכבה בעריסה , ואמה הניחה לידה חוט ומחט , כנהוג . האם הייתה מסתכלת בה בצער ; פניה לא היו עגולות ומלאות כנדרש . נאנג קאאיאו גדלה והשכנים נדו בראשם . היו לה פנים ארוכות כפני סוס והילדים בשכונה צחקו לה . נאנג קאאיאו ידעה שלועגים לה . היא החלה להתנהג כמו סוס פרא שלא אולף . היא צחקה בקול רועם , בחיקוי צהלה של סוס פרא . היא בעטה בילדים שהציקו ולעגו לה . דיבורה הרם היה בוטה , ישיר וכועס . אמה השתדלה לרסן אותה וללמד אותה נימוסים עדינים ותנועות מאופקות , אבל נאנג קאאיאו התרוצצה בשכונה ובעטה בכל מי שלא נשמע לה . השנים חלפו ואמה הרימה ידיים . שוב לא ניסתה לרסן את בתה . בלב כבד הבינה האם שנאנג קאאיאו לא תמצא חתן , ששום גבר לא ירצה באישה שנוהגת כסוס פרא שלא אולף , שאף גבר לא ירצה בפני סוס . כשהגיע האביב נערכה תחרות העפיפונים השנתית בגני הארמון של המלך ראמה הראשון . הנערה הצטרפה להמון שנהר אל הגנים המפוארים . הנסיך הצעיר ...
אל הספר