שיראל , בת , 11 תלמידה בכיתה ו ' בכיתת מחוננים , הופנתה לטיפול על ידי יועצת בית הספר . בפגישת ההיכרות סיפרו ההורים ששיראל פנתה ביוזמתה ליועצת ושיתפה אותה בתחושות של עצבות ודכדוך שהיא חווה בתקופה האחרונה . תעודת השליש הצביעה על ירידה בציונים . ההורים תיארו תלמידה מצטיינת ומקובלת חברתית , פעילה בתנועת הנוער ובוועד הכיתה , ילדה עליזה וחברותית . ההידרדרות בלימודים והשיחה עם היועצת הפתיעו אותם . לשאלתי אם הבחינו בשינוי בהתנהגותה בבית , השיבו בשלילה ודיווחו על התנהלות רגילה . ניכר היה שההורים , שניהם אקדמאים בעלי משרות תובעניות , נבוכים ומתנצלים על כך שלא הבחינו במצוקתה של בתם . האם דיברה בכאב מהול בעלבון על כך שהילדה בחרה לגשת ליועצת ולא אליה ; היא לא הבינה מדוע . היא סיפרה על הקשר ההדוק והחם שלה עם שיראל , ועל הקשר ההדוק של שיראל עם אחותה הצעירה ממנה בשלוש שנים : " תמרי מעריצה את אחותה החכמה . " " גם מתן מת עליה , את לא מבינה איזו ילדה זו , " הצטרף גם האב לשיחה והזכיר את האח בן הארבע . ההורים תיארו ילדה אהובה , מצטיינת ומוערכת . ניכר היה שהם מקדישים תשומת לב רבה לילדים ומעודדים אותם להצטיי...
אל הספר