שחר , בן , 28 נשוי ואב לשני ילדים , הגיע אליי בעקבות איום של אשתו שאם לא יפנה לטיפול תתגרש ממנו . לקליניקה נכנס בחור גמלוני בגופיית ספורט של מותג ידוע ובמכנסי ספורט קצרצרים . הוא התיישב מולי , קרס לתוך הכורסה . נעלי הספורט ההדורות שלו תופפו בעצבנות וידיו נשלחו מדי כמה דקות אל שערו הקצוץ ומשם לטיול עצבני במורד הפנים . היו לו אצבעות ארוכות ויפות . אצבעות של פסנתרן , חשבתי . בקליניקה שרר שקט מתוח . השתיקה התארכה ושחר נראה יותר ויותר מנותק . הוא התגרד מבעד למכנסי הספורט הקצרים . חשתי מבוכה . הבטתי בפרופיל שלו והוא נראה לי כגבר יפה . שאלתי מה מביא אותו אליי . כשהישיר אליי מבט , גירד שוב בראשו והשיב שאשתו רוצה להתגרש ממנו אם לא ילך לטיפול . חשבתי שבמבט חזיתי הוא נראה ניאנדרתאלי , והמחשבה הזו ליוותה אותי במשך חודשי הטיפול הבאים – יפה מן הצד , גס ולא מעוצב מן החזית . שחר הוא בן בכור מבין ארבעה אחאים . לאביו היה עסק בתחום הנדל " ן ביישוב בצפון , והוא היה מעורב בעסקאות מפוקפקות . האם היא עקרת בית ; אישה אנאלפביתית , קשת יום ומהירת חמה עם התקפי זעם בלתי נשלטים . האב היה משכיל ממנה . הוא נחווה כנו...
אל הספר