סיפורי הריפוי שואבים משני מקורות . האחד הוא הביבליותרפיה , המוגדרת כטיפול הבעתי באמצעות תהליכי כתיבה וקריאה של טקסטים , הקשבה לסיפור המסופר בעל פה , כתיבה טיפולית בהשראת גירויים חזותיים או מילוליים וצפייה בסרטי וידיאו . המקור האחר הוא הסיפור העממי . סיפורי עם הם סיפורי פולקלור שנמסרו מפה לאוזן ומדור לדור . מחבריהם אנונימיים והם מהווים חלק אינטגרלי מההיסטוריה ומהמסורת של תרבות מסוימת . סיפורי העם נפוצים בכל תרבות ידועה ולרוב מתאפיינים בשילוב של מוטיבים כלל אנושיים עם מאפיינים ייחודיים לתרבות שממנה צמח הסיפור . סיפורים היו חלק בלתי נפרד גם מפולחנים ומטקסים בכל הדתות . האתנופואטיקה , חקר הספרות העממית , זיהתה יסודות חוזרים בסיפורי העם . סיפורים שצמחו בתרבויות שונות אך מופיעים בהם מוטיבים דומים – אויקוטיפים – סופרו בגרסאות ובנוסחים שונים בהתאם לתרבויות ולמסורות ייחודיות . הסיפור העממי הוא ביסודו שמיעתי ונמסר לאורך הדורות על ידי מספרים מיומנים , שניחנו בזיכרון ובכושר משחק . פעולת הסיפר לפני קהל בסיטואציה קהילתית דרשה מן המסרנים להתאים את העלילה לרוח התקופה , לטעמם ולצורכיהם של השומעים . עם ...
אל הספר