שדה השפה של הדיבור הצבאי היוצר את הקהילה המדומיינת של החיילים הישראלים אינו מורכב רק מסימנים לשוניים , אלא הוא שילוב משוכלל של טקסט לשוני , תנועות גפיים , תנועה ויציבה של הגוף , טון הקול , עוביו , גובהו ועוצמתו . לאלו מצטרפים גם סימנים נוספים כמו סגנון לבוש , סמלים חזותיים ואביזרים נלווים . בביצוע השירים באים לידי ביטוי כמעט כל המרכיבים של השדה השפתי : הסימנים הלשוניים המשותפים הטמונים בטקסט , תנועות הגוף המלוות את השירה , כמו הנפות ידיים , רקיעות רגליים , קפיצות קצביות וטפיחות על השכם ; הרכיבים הקשורים בעוצמת הקול השר , בחוזקו , באחדותו או באי - אחדותו ; והסימנים החזותיים כמו הלבוש , המקום והאביזרים הנלווים לשירה . שילובם של כל היסודות הללו יוצר את האטמוספרה הרגשית של אירוע הביצוע הייחודי . לתיאור אירוע הביצוע הבא , שיש בו שילוב של לשון והתנהגות בזמן ובחלל בעלי משמעות , אנקוט כאן את הגישה הסמיוטית , הרואה בכל פעולה סימן נושא משמעות . גם כאן לא ניתן לדבר על מודל אחד ויחיד המאפיין את השירים כולם . מוסכמות הביצוע נקבעות בהתאם לסוג השיר ולסיטואציה . תוכן השיר ומטרתו הם משתנים מהותיים בקבי...
אל הספר