בנתיב הכמיהה וההתכחשות

בפרק זה עקבנו אחר שתי קהילות קוראים בחברת המהגרים : קהילת קוראי היידיש וקהילת קוראי האנגלית . קוראי היידיש נמנו רובם ככולם עם הדור הראשון להגירה , כלומר מהגרים שהיגרו בנעוריהם או בבגרותם לאמריקה . חלקם היגרו וברשותם מורשת ספרותית מפותחת ביידיש , אחרים התוודעו לספר ועיתון ביידיש רק לאחר שהשתקעו באמריקה . חלק מן הכותבים בעלי המורשת הספרותית המפותחת ביידיש ראו באמריקה ארץ שוממת מבחינה רוחנית , ואחרים ראו בה מחוז חפץ נכסף שבו יוכלו לחיות חיים יהודיים שלמים ובמרכזם לשון היידיש וספרותה . ספר ועיתון בלשון היידיש מילאו תפקידים שונים אצל כותבים שונים . כותבי זיכרונות אחדים ראו בקריאה ביידיש צוהר אל העולם הרחב , והדגישו את התמורה העמוקה שחלה בתודעתם החברתית והפוליטית בעקבות קריאתם בעיתונות היידיש . חלק מן הכותבים ראו בקריאה בלשון היידיש שלב מעבר הכרחי טרם רכישתם את השפה האנגלית . לעומת זאת , אצל כותבים אחרים נתפסה הקריאה ביידיש כביטוי לזהותם היהודית וכמשמרת את ייחודם האתני מפני לחצי האמריקניזציה . עולה אפוא כי הקריאה בלשון היידיש ענתה על צרכים שונים של קוראים בחברת המהגרים ונעה בין תביעות ההתערו...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה