אבל רווה לא הסכימה . היא לא יכלה להשלים עפ בידודה מהאמהות האומללות וילדיהן המורעבים והחולים - היא ראתה בכך עלבון כברד האדם . חיסונים בגד הידבקות לא היו והיא חלתה . תלשה וסחוטה לאחר שתי שבות מלחמה וכיבוש לא עמדה בחום הגבוה . ידידים או קרובים מסביבת גןייבובסקה ( המספר אינו זכור לי ) אספו אותה לביתם , הרופאים השקיעו את מיטב מאמציהם לחזקה , להצילה . ללא הרעיל . ביום סתיו מאוחר של 1941 התאספה קבוצה גדולה של אנשים במקום המיועד , ללוות את רתח ^ מחדביץ ' בדרכה האחרונה . חיכינו זמן רב עד שהוציאו אותה . לא הבינונו את סיבת העיכוב . עד שפתאום הופיעה עגלת מתים רתומה לסוס ובלי להיעצר ליד הבית , דהרה לאורך רחוב סילנה ובהחישה מהירות ברחוב כרמליצקה , ברחה בכיוון בית העלמין של גנשה . באותם הימים עדיין היה מותר ללוות מת " ם לבית הקברות . היו שהצליהי לתפוס ריקשות " ולרדוף אחרי העגלה . האחרים לא הצליחו - עלובים וכאובים פבו הנותרים לבתיהם ולעולם לא נודע מי אשם כבזיון . איזה ערך היה לכך לעומת מה שקרה חודשים אחדים אחרי הלווייתה של רתת שלא זכינו לכבדה בכבוד האחרון . כעבור כמה חודשים שלח אותי שמואל נטר וי להיו...
אל הספר