דרמה , כי צציליה סלאפאק היתר . ראשונה שהעלתה על הדעת כי יש לעשות משהו כדי לגרש את היארש . אבי משערת כי ד , יה זה בסוף בובםבר או בראשית דצמבר , 1939 בתור תוכם של הימים הקצרים והקודרים ביותר , העיר התחילה להתגלות בקושי מבין עיי המ & ולת של האבנים והלבנים מן הבתים ההרוסים . ההפטרות בגד הטאבקים כבר נסתמו , המיתרסים פורקו , אבל תלי ההימר הצהוב של הקברים , שלמראשותיהם התנוססו על מוטות כובעי צבא מרובעים וצלבים מאולתרים , ברובם עדיין לא 3 ונ 1 ממקומותיהם . בכל הכיכרות , ועל כל כיברת ארץ רכה , נותרו קברים או בורות שהוצאו מתוכם המתים . גם קברים של אזרחים — גם של יהודים — קורבנות ההרעשות של ספטמבר . אלד - שנשארו מתחת לחור בות הבניינים מילאו את האוויר בצחבת מתים , שנתערבלה בריח שריפה והיתה תלויה מעל וארשה בכל שנות הכיבוש . צחנה זר חוזקה מהדש בגלים של עשן ומוות המוני שעתידים חיו להתפשט על רחובותיה rrvn n של העיר הנרצחת במאבקיה הבאים האבודים מראש . היתה זאת מערכה שתררת החיים היחה בה קשה ביותה הרעב , הקור האכזרי , המכנה להיחטף לעבודה בידי השליטים החדשים הביאו את האנשים למעשים , לערבות במאבק יומיו...
אל הספר