בשנת 380 לפני הספירה כתב אפלטון דיאלוג , " לכס " , שבו מחפשים סוקרטס ושני מצביאים אתונאים תשובה לשאלה פשוטה לכאורה : מהו אומץ ? המצביאים לכס וניקיאס הלכו אל סוקרטס כדי שיישב ויכוח ביניהם בשאלה אם צריך ללמד בנים באימון צבאי להילחם כשהם לבושים בשריון . ניקיאס חושב שצריך ללמד אותם . לכס חושב שלא צריך . מהי המטרה העליונה של האימון ? סוקרטס שואל . המטרה היא אומץ , הם קובעים . " מהו אומץ ? " אומץ , לכס משיב , זו " איזו נחישות של הנפש " . סוקרטס מפקפק . הוא מציין שיש זמנים שבהם הדבר האמיץ לעשותו הוא לא להישאר ולהילחם , אלא לסגת ואפילו לברוח . האם לא תיתכן נחישות אווילית ? לכס מסכים אך מנסה שוב . אולי אומץ הוא " נחישות נבונה " . ההגדרה נראית מתאימה יותר . אבל סוקרטס שואל אם האומץ קשור בהכרח קשר הדוק כל כך לתבונה . האם איננו מעריצים אומץ גם אם הוא נעשה למען מטרה טיפשית ? כן , לכס מודה . עכשיו ניקיאס מתערב . אומץ , הוא טוען , הוא " הידיעה ממה צריך לפחד ולמה צריך לקוות , במלחמה ובכל דבר אחר " . אבל סוקרט מוצא פגם גם בתשובה הזאת . כי אדם יכול להיות בעל אומץ בלי ידיעה מושלמת מה יהיה בעתיד . בעצם , ...
אל הספר