הופעתו הניעות , הגלויה , של האירגון היהודי הלוחם בפעולת לחימה הציגה אלטרנטיבה חד משמעית לדרכו של היודנראט : לא שיתוף פעולה נכנע עם הגרמנים אלא ברח מגונן על יהודים ומכה בגרמנים . מכאךואילך עברה ההנהגה בגיטו לירי אנשי המחתרת . גם היודנראט שמרבית אנשיו הוחלפו וכרחו והשפעתו אבדו זה מכבר הודה באוזני הגרמנים שההנהגה האמיתית היא בירי האירגון הלוחם . החל מינואר ועד מרר אפריל עבר האירגון תהליד מואץ של התארגנות מחודשת-מרדכי אנילביץ , המנהיג המוכתר של האירגון , הוכיח את כושרו ואת אומץ לבו כמיבחךהאש . הלוחמים האחרים עמרו אף הם במערכה בכברר . הקבוצות הלוחמות היו קבועות והתגוררו יחד במקומות ריכוז . הושלט סדר צבאי . שקדר על אימונים בנשק . הוכנו " מאליברת " מוסוות רמצריידות . העמדות היו מאויישות תדיר רחבירות לרחמות שימשו כקשריות ביניהן . נפרצו דרכי מעבר בין העמדות במעברים מבית לבית רבעלירת הגג שבקירותיהן נקרעו הפתחים . הקשריות הטיבו להכיר כל מעבר , בעיקר לשטח השרפים שאליהם קשה היה להגיע . נחפרו מינהרות והונהו מוקשים כמקומות שהניחו כי הגרמנים יעברו בהם . האווירה בין הלוחמים לא היתה של אבל ושל תחושת הקץ...
אל הספר