משילה את תרמילה היבש - הגוף , כמו שהציקדה משילה את קליפת הביצה . מחזור חיי הציקדה מזכיר את האמרה הבודהיסטית : " צורה היא ריקות , ריקות היא צורה " . זמן הוא מושג השייך לעולם היחסיות . בתודעת האדם , חיים ארוכים זה טוב ומתקשרים אל מושג אושר , ואילו חיים קצרים זה רע ומעוררים תחושה של צער . האדם חי בידיעה שחייו ארעיים וזמנו קצר . מאמר בודהיסטי אומר שחיינו ארעיים כטל בוקר או כהבזק הברק . ידיעה זו גורמת לתחושה של עצבות וסבל לאדם . אבל לאמיתו של דבר , אין דבר יחסי ומטעה יותר מתחושת הזמן . מאמר זני אומר : " פרח הדר - בוקר פורח אך לשעה קלה , אך במהותו הוא אינו שונה מהאלון הענקי החי אלף שנה . " הציקדה מצרצרת בלא הרף , והיא שלמה עם עצמה . היא אינה מוטרדת מקוצר חייה . כל עוד היא יכולה לשיר - תשיר , והואיל וחייה הם חיי הווה מוחלט , הרי הם נצחיים , ומה תועלת לה במחשבה על ארעיות . בשו אומר בשיר : בני האדם , בניגוד לציקדה , משקיעים מחשבה במחר , יותר מאשר בהווה . רק מקצת בני האדם מקבלים כעובדה שהמוות הוא המשך בלתי נמנע של החיים . אם נבין זאת , אזי יש לפעול עתה ולא לאפשר למחר להשפיע על יכולתנו היום . יש ...
אל הספר