הפילוסוף הסיני לאו - דזה - " המורה הנעלה / הזקן " ( רושי ביפנית ) , מיסד הדאואיזם , היה בן זמנו של קונפוציוס . בהמשך , הפילוסוף הסיני ג ' ואנג - דזה - " המורה ג ' ואנג " ( סושי ביפנית . 301 - 370 לפני הספירה ) , היה מפרשה הגדול . ללאו - דזה מיוחס החיבור דאו ‑ דה ‑ ג ' ינג - " משנת הדרך והמידה הטובה " , שהוא ספר היסוד של הדאואיזם . בחיבור זה מוסבר באמצעות שמונים ואחת קטעי שירה קצרים , מהו ה " דאו " ומהי הדרך שבאמצעותה החברה והאדם יחיו בהרמוניה עם הדאו . פירושה המילולי של המלה הסינית דאו ( דו ביפנית ) , הוא " דרך " , והכוונה היא דרך היקום , היסוד הטבעי או הטבע האמיתי של היקום . הקונפוציוניזם ייחס לדאו מובן של " אמת " , מוסריות , גישה לחיים . לעומתו הדאואיזם העניק לדאו משמעות מטאפיסית , שמעל לטבע , במובן התבונה העליונה , העיקרון השולט ביקום , העיקרון שביסוד כל הבריאה - מושגים נטולי משמעות מוסרית . הדאו הוא הכוח המניע של היקום , הכוח המתבטא בחוקי הטבע . הדאו אינו יכול להיות הוויה , ולכן הוא מתואר כריוקת . אי אפשר להגדירו , אבל אפשר לחוות אותו . מטרת הדאואיסט הוא לחוות את הדאו , שמציאותו גר...
אל הספר