בפרק זה אבקש לפתח את הפרובלמאטיקה של המרחב והמקום במסגרת החוויה של המזרחיות בארץ . את הכרוניקה של שנות ה ' 70 מול שנות ה ' 90 נפגוש כאן בשינוי צורה והקשר . דנתי בו בהקשר של קול ומרחב , ואילו עתה אדון בו בהקשר של חזותיות ופריצה של המרחב המודחק אל תוך המרחב הממשי . אף כאן אאפיין את שנות ה ' 70 בפריצה חזקה , אפוקליפטית כמעט , של תודעה מדוכאת , ואת שנות ה ' 90 כפריצה מודעת , רפלקטיבית , של אמנים בני הדור הבא . בחיבור אחר אני עוסקת בהבניית המרחב . אני מציעה שם כי אנליזה של המרחוב היא מיפוי של נוכחויות והיעדרויות , מיפוי אשר זורק אור על המקום באמצעות אנליזה של מערכת המרחבים המתלכדת במקום . אני נוטה להגדיר מרחבים לא כמושג סטטי אלא כמו אי צף בזרם : כמנוע , כווקטור של תנועה וכמכון יחס אל המקום הממשי . אני מציעה אם כן לדבר על מקום באמצעות אנליזה של סוגי המרחבים המונחים עליו כדי לעצבו כ ' מקום ' . כך אבחין בין שלושה סוגים של מרחב : ממשי , דמיוני וסימבולי , ולמרחב הרביעי אקרא פשוט המציאות , או ' מרחב המציאות ' . הממשי אינו זהה למציאותי . המרחב הממשי הוא תחום התנאים הפיזיים והחומריים של מקום וג...
אל הספר