ניתוב אוכלוסיית העלייה מארצות האסלאם לפריפריה הוא לא רק הזזה על פני מרחב טריטוריאלי . הוא קשור ישירות בהדרה מן הטקסט האורבאני ומן הטקסט החלוצי גם יחד , אל אדמה שהיא לא עיר ואדמה שהיא לא קיבוץ ( השם עצמו מתייג : לא עיר אלא עיירה , ולא תרבות אלא פיתוח ) . מה שאיננו מיוצג בספר איננו מיוצג בגבולות בית הקיבול של הזיכרון הקולקטיבי . אם אנשי ימי הביניים באירופה הנוצרית התייחסו לטבע כולו כאל ספר אלוהים , הרי בעידן המודרני העיר היא היא ספר האלוהים , והיא למעשה ביטוי דבר האלים ( שהוא ' הקודים הלגיטימיים של התרבות ' ) . ספר אלוהים זה של העיר הוא בה במידה ספר הזיכרון הקולקטיבי , המרשת את המציאות ברשתות סמויות של ' הן ' ו ' לאו ' , המשבצות את הנוכח נעדר בתודעה הקולקטיבית ובמרחב הציבורי . העיר , כספר התרבות , כטקסט השיקוף של הקודים הלגיטימיים של החברה ושל המערכות ההגמוניות בתוכה , ליוותה את האדם משחר התרבות , ופרק נכבד בהתפתחותה נפתח באירופה של ימי הביניים והתפתח ביתר שאת מאז ראשית העת החדשה . בהקשר זה , כפי שהראיתי במקום אחר , באה לידי ביטוי מובהק הפרדיגמה שאני מבקשת להצביע עליה , של התאמה בין הטקס...
אל הספר