תנועה זו מהותית להגירת הזיכרון אל הפנימיות אשר מתרחשת בכל מהגר , בעודו עסוק בהישרדות ובהתאמת חלק מעצמו אל מערכות התרבות של החוץ . בשירת הגירה קיימת רפלקטיביות רבה אודות התנועה מן הפנים אל החוץ ומן החוץ אל הפנים כשתי טריטוריות שונות של התנהגות ושפה . יש שני שירים מכוננים בשרטוט התנועה הזו בשירת ארז ביטון . התנועה המובהקת בין פנים וחוץ מתרחשת בשיר " חתונה מרוקאית " — ברגע הדרמטי הסופי של תיאור החתונה כמציאות חיצונית קונקרטית זורמת ועשירה , פונה המשורר אל השומע , דהיינו אל " מי שלא היה " : אל תרבות הרוב , ורוצה להכניסו אל תוך הלב כדי שיבין שיראה ; השיר הוא כרטיס כניסה לעולמו הפנימי של המהגר . בניגוד משלים לרגש הזה , השיר " מה זה להיות אותנטי " נע מן הפנים החוצה ברגע מוטרף שבו שפת הלב מבקשת להגיח החוצה ולרוץ ברשות הרבים , לקחת את מה שנדחק לשוליים ולהניחו במרכז הרחוב , ולהציג את האני שלה בשפה שפועמת בתוך הלב ומדברת לתוך האוזניים הפנימיות .
אל הספר