ההכרה בתלותו של הארגון בסביבתו החיצונית המשתנה , מחד גיסא , ובצורך לשמור על ביצועים גבוהים להבטחת עמידה בתחרות העולמית , מאידך גיסא , הביאה חוקרים רבים לדון בשאלת הקשר בין פעילות מערך משאבי אנוש לביצועי הארגון . ממחקרים שנערכו כבר בשנות השמונים נאספו הוכחות לטענה שהמשאב האנושי הוא מרכיב מרכזי בהשגת יתרון תחרותי ( . ( Becker & Huselid , 1988 שתי תפיסות עיקריות מנחות את המחקרים המרכזיים בסוגיית הקשר שבין הפעילויות ( practices ) של מערך משאבי אנוש לבין ביצועי הארגון . האחת היא התפיסה המערכתית הממוקדת בקשר שבין מכלול הפעילויות הנבחרות של מערך משאבי אנוש ( להבדיל מכל פעילות ופעילות בנפרד ) לבין ביצועי הארגון . הדוגלים בתפיסה זו גורסים שצרורות ( bundles ) פעילויות של מערך משאבי אנוש , המאוזנים בתוכם ועם המערכת הארגונית , הם שיכולים להסב תועלת לארגון ( . ( McDuffie , 1995 ; Purcell , 1999 השימוש בצרור פעילויות יחדיו , לעומת פעילויות נפרדות , ישיג תוצאות טובות יותר . שילוב הפעילויות מכונה גם ' עקיבות פנימית ' ( . ( Delery & Doty , 1996 ; Huselid et al ,. 1997 הגישה השנייה היא התפיסה האסטרטגית ...
אל הספר