בנקודה זו חשוב לי להעיר את תשומת לבו של הקורא לחשיבות שאני מייחס למשפט החוזר " כי גרים הייתם בארץ מצרים " . לא נאמר " עבדים הייתם " , מצב המוגדר אוביקטיבית כשלילי . כך אפשר להבין את המשפט הזה כאומר שיש להתייחס לגרים בכבוד משום שכך התייחסו אלינו , כנראה , המצרים . כדי לחלץ מהציווי התורני את המסקנה , שניתן ללמוד מהמצרים את תורת היחס לגר המהגר – היחס שאני מכנה " גיור חברתי" – אני נזקק לטיעון התלמודי הידוע כ " ממה נפשך " , הווה אומר , אם תנסה לייחס לביטוי " כי גרים הייתם " קונוטציה שלילית של גרות מתאכזרת , איך ניתן לפתח מאותה מילה את הצו ההומני של " לא תונו את הגר " ? במילים אחרות , אם ההתנסות הגיורית הייתה של סבל , כיצד אמור היהודי להפוך בתודעתו את אותו המצב לנורמה של יחס חיובי לגר - המהגר ?
אל הספר