טעם ומרווח

דרכנו מוליכה אל מעבר לתחום האמנות , שכן ההומור הוא יותר מצורה של עשייה ספרותית . כל עצמו צורה של הסתכלות בעולם בכלל . יחס של הומור אל המאורעות אומר מדרגה מוסרית מסוימת , או במונח מקובל היום : ההומור הוא תופעה אקזיסטנציאלית . עניינו של האדם הוא קודם כול בתכנים של התודעה . אלה נתונים לנו , אבל אנו גם עושים בהם משהו . בשאלה אם הדבר שאנו עושים בתכניה של התודעה , זה המתקבל לאחר שאנו מעבדים אותם , כבר קיים בצורה מוסתרת או בצורה של תביעה בתוך הנתונים עצמם — בשאלה הזאת לא נדון עכשיו . דיינו אם נקבע שאנו עושים משהו בתכני התודעה , בין שהמעשה הוא ספונטני בין שהוא תגובה על תביעה . עשייה זו היא תמיד חיפוש אחדות בתוך הנתון ( או שאנו יוצרים אחדות — דבר זה עניין הוא לתורת ההכרה , וכאן אנו יכולים להתעלם ממנו ) . אנו מבקשים אחדות , אחדות תמיד , כי זו מהות הרוח , זו אחדות התבנית , המבוססת על רבגוניותם של הרגשות ועל תהודתם ; זו אחדות של יצירת אמנות , או שזו אחדות של קשר פונקציונלי , אחדות שמקשרת את ההווה עם העבר ; זו אחדות של הכרת הטבע המדעית , או שזו אחדות ה " טעם " . אנו מחפשים את הטעם : טעמו של אות , ט...  אל הספר
מוסד ביאליק