בשני הרומנים הגדולים של פרנץ קפקא , ב " המשפט" וב " הטירה " , אוסר הגיבור בלי הצלחה מאבק על יריב שיתרון כוח לו , על קולקטיב מפיל אימה שאין חקר לו , שהחלטיותו ואי–פגיעותו הן מתכונות ההשגחה , אבל פעולתו הגלויה מתנהלת כדרכו של משרד מסובך לעילא ולעילא שאין כל אפשרות לתהות על טיבו . יש שהוא בית משפט ויש שהוא טירה . אבל מה שמתייצב כנגד הגיבור אינו אלא שלוחותיו האחרונות של הקולקטיב הזה , מזכירים ושליחים , שהם רחוקים מן ה " טירה" מרחק רב כל כך , שלעולם נשארת אמתות שליחותם מוטלת בספק כלשהו . בלשונו של קפקא ב " המשפט " , אלה הם שוערים שאינם יכולים לשאת אפילו את מראהו של השוער השלישי . אבל ריחוקו , עוצמתו ונעלמותו של ה " משרד " מורים בבירור שהוא סמל של הטרנסצנדנציה , של " מה שעומד מול " האדם , שאין לו שיעור , שמהותו האמתית אינה ידועה , אף על פי שכל נפש חיה תלויה בו תלות מוחלטת . אף על פי כן אין הטרנסצנדנציה הזאת בבחינת " קדושה " , שכן היא מופיעה בכל גילוייה כלקויה ואפילו כלא מוסרית ממש . ולא בארגונו של המשרד הזה בלבד הדברים אמורים , אלא גם באיכותם של פקידיו , שהם על פי תכונתם חושניים ורודפי כבוד ...
אל הספר