העלייה ... ונפשו , נפש איש צעיר , מתאווה ליהנות מן הערבים והלילות הקצרים ... " לפיכך הוא מעדיף לומר לעצמו : " אין כל אשמה . המשפט אינו אלא מין עסק גדול , כמו העסקים שכבר עשה והביא לידי גמר לא אחת , בהצלחה וביתרון לבנק ... " לא , אין הוא מתייצב כנגד , הוא נשאר בתחום הסתמי , או — אם נשתמש בביטוי קפקאי נוקב — " הוא משתכשך שוב ושוב באוויר הפושר " , וכך , זמן קצר לפני הסוף המר , נותן עליו כומר הכנסייה בקול גדול : " בן אדם , כלום אינך רואה עד למרחק שני צעדים ממך ? " אבל יוסף ק ' אינו יורד לסוף אשמתו . ואכן מספר לו הכומר בכנסייה את האגדה על השוער ועל האיש שישב כל ימיו בשער החוק שהיה מיועד לו , ולא העז לבוא בו . מהו אפוא השער שהיה מיועד ליוסף ק ' ? שמא היה עליו לראות במשפט פרי דמיון של מצפון חולה , או מזימה ותחבולה שאין לתת עליהם את הדעת כלל ? ושמא צריך היה להתמרד נגד הקנוניה ? ושמא היה עליו להיכנע ללא מובן ופשוט לבקש ממנו חסד ? איזו דרך אפוא החמיץ יוסף ק ' ? כמעט אותו מצב וכמעט אותן שאלות אנו מוצאים ברומן " הטירה " , ואפילו בשלב התפתחות מתקדם יותר . ועוד נשוב אל השאלות האלה במקומן . אבל תחילה...
אל הספר