אין כמעט שמץ ספק שביצירתו של קפקא נידון , בסופו של דבר , מצבו הדתי של האדם , ולכך נתכוונו הדברים . לפני מפרשיו של קפקא עומדת השאלה לאיזו עמדה דתית כיוון קפקא , ומובן שמכאן ואילך שוב נחלקות הדעות . מה פירושה של " עמדה דתית " במשמעותה המקיפה ביותר ? אף כאן יש לצאת מעובדת היסוד של האדם — מן התודעה . התודעה שחררה את האדם מן הצמצום שברגע , שהוא מתכונת התחום הוויטלי . מעתה יכול אדם להפליג את דעתו מן הצורך שברגע התכוף , ובלי הגבלה . אין הוא עומד לפני העולם הסובב אותו בלבד , אלא הוא יכול להוסיף ולהרחיב את אופקו . כיוון שעשה כך , מיד הוא נותן את דעתו על כך שהעולם שמסביבו אינו אלא חלק קטן מן העולם הממשי , ושסיפוק צרכיו לקיומו הוויטלי אינו אלא חלק פעוט ממלוא ההתרחשות הממשית . ככל שהמדע מתקדם והולך כן גדל והולך העולם שאדם מכיר אותו ומרגיש בו , וכך מצטמצם והולך העולם שמסביבו . אבל התודעה מביאה עוד שינוי מכריע לעניין ההוויה האורגנית . מאחר שבגלל כושר התנועה של התודעה אין האדם כפות עוד ליצר ולדחף של ה " כאן " וה " עכשיו " , שהרי הוא רואה את עצמו חופשי , הוא מתחיל לרקום יחסים עם עולם שמעבר למקום הסמוך...
אל הספר