טו יט כל - הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה כ אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך : לפני יהוה אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר - יבחר יהוה אתה כא וביתך : וכי - יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו כב ליהוה אלהיך : בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי כג וכאיל : רק את - דמו לא תאכל על - הארץ תשפכנו כמים : כפי שעובד האדמה מצווה לתת לה ' את ביכורי כל פרי אדמתו ( שמ ' כג , ; לד , כ ; ' , כד כה ; כג , יד ; במ ' יח , יב יג ; דב ' יח , ד ועוד ) , כך מחויב בעל בקר וצאן לתת לה ' כל בכור זכר שממליטות בהמותיו , ורק אז מותר לו להשתמש לצורכי עצמו בוולדות הנולדים אחר כך ; כן הוא מצווה לתת לה ' גם את ' ראשית הגז ' של צאנו ( יח , ד ) . התנובה הראשונה של הצומח והיילודים הראשונים מן החי מקודשים ושמורים לה ' ; רק אחרי שיינתנו לה ' – מעשה המבטא הכרה שהוא מקור החיים כולם ושולט בהם – פגה הקדושה משאר היבול ומצאצאי הבהמה והם ראויים לשימוש האדם . טקסים כאלה היו מקובלים בעולם העתיק . על פי בר ' ד , ד , הבכורות הוקרבו לאלוהים כבר בראשיתו של המין האנושי , כאשר הבל הביא " מ ִ ב ְ כרת צאנו" מ...
אל הספר