מחשש שמא ישכחו בני ישראל את ה ' ויפנו לאלוהים אחרים , חוזר משה בפרקים ז – ח לשני הדיברות הראשונים בעשרת הדיברות ומרחיב עליהם את הדיבור . פרק ז , העוסק בכיבוש הארץ , נשען על תעודות הברית בשמ ' כג , כ לג ; לד , יא טז , תוך הרחבות והשמטות הנובעות מגישתו המטיפה של ספר דברים ורעיונותיו המרכזיים . הפרק מתחלק לארבעה חלקים : א ו , ז יא , יב טז , יז כו ( חלוקה זו הולמת את חלוקת הפרשיות : נוסח המסורה קובע הפסקים לפני פס ' א , יב , יז , ואחרי כו . כתבי יד אחרים של נוסח המסורה מוסיפים הפסקים לפני פס ' ז ( וגם לפני פס ' ט ); בנוסח שומרון יש הפסקים לפני פס ' א , ז , יב , יז , ואחרי פס ' כו ) . החלק הראשון של פרק ז מפרט את הציווי להשמיד את הכנענים ואת אביזרי דתם ; ואילו חלקו האחרון מסיים באותו עניין . המפתח להשתלשלות הרעיונות בפרק הוא פס ' א , המציין כי הכנענים רבים מבני ישראל . בחלק השני משמשת עובדה זו עילה להזהיר את ישראל כנגד אשליות של יתרון מספרי ( פס ' ז ); אך בחלק השלישי מבטיח להם ה ' שאם יקיימו את מצוותיו , יגדיל את מספרם ( פס ' יג ) . החלק האחרון מאיץ בבני ישראל שלא לחשוש לנוכח יתרונם המספרי ...
אל הספר