על פי ספר דברים , מכיוון שישראל נבחרו לעבוד את ה ' , הם בלבד עובדים לאל האמיתי . העמים האחרים עובדים לפקודיו של ה ' או לאלילים שאין בהם ממש . הואיל וה ' עצמו חילק לעמים האחרים את אלוהיהם , ספר דברים איננו רואה באמונותיהם משום חטא או עוון ( ד , יט כ ; לב , ח ט ; ראו נספח ה ) . אך את פולחניהם הדתיים של הכנענים הוא רואה כחטא , משום שהם כרוכים במעשי תועבה שונים ומשונים ובמיוחד הקרבת ילדים . בשל תועבות אלו ה ' ישמיד את הכנענים , ואת ארצם יתן לבני ישראל ( יב , ל לא ; יח , ט יב ) . כשליט על כל העמים ה ' העניק לשכני ישראל בעבר הירדן את ארצותיהם , ועם ישראל מוזהר שאין לו כל זכות לארצות אלו ( ראו פירוש על ב , ה ) . במציאות שמצייר ספר דברים , ישראל יעמדו בקשרי ידידות עם מרבית העמים האחרים . הספר מחשיב את דעתם החיובית של העמים ( ד , ו ); בני עמים אחרים יבקרו בארץ ויסחרו עם ישראל ( ראו הפירוש על יד , כא ; כג , כא ); לרובם ( כולל עבדים נמלטים ) תוענק הזכות לשבת בארץ , להינשא לבני ישראל ( כא , י יד ) , וברבות הזמן להצטרף ל " קהל ה '" , הוא אספת העם . אמנם , זכות זו מנועה מבני עמים מסוימים , זמנית או ...
אל הספר