העיקרון הבסיסי שביסוד ספר דברים הוא אמונת הייחוד , האמונה באל אחד . יהוה , אלוהי ישראל , לא זו בלבד שהוא " אלהי האלהים ואדני האדנים " ( י , יז ) , אלא שהוא האל האמיתי היחיד , " אלהים חיים " ( ה , כב ) . כמובן , גם שאר ספרי התורה מכירים רק בו כאלוהים , אך עיקר עניינם הוא האיסור לעבוד אלוהים אחרים ולא הכחשת עצם קיומם ( ראו נספח ה ) . בספר דברים מוצאים לראשונה את הקביעה המפורשת שאין בנמצא אל אחר , ואף הוכחה לכך : רק ה ' עשה מעשים שיש בהם כדי להוכיח את אלוהותו ( ד , לב מ ; השוו ג , כד ) . בספר דברים בא אחד ההסברים היחידים במקרא לאיסור עבודת אלילים ( ד , ט כ ; ראו פירוש על ד , טו יח ) . על אמונת הייחוד ראו גם נספח ז . קו אחד של אמונת הייחוד בספר דברים הוא התפיסה שאלוהי ישראל הוא המכוון את תולדות כל העמים . הוא שהביס את אויבי ישראל והיכה את המעצמה המצרית האדירה , שעמדה חסרת אונים שעה שחילץ את ישראל משלטונה . הוא אשר העניק גם לשכני ישראל את ארצותיהם ונתן להם את הכוח להכות בעמים שישבו בהן לפנים ( ב , כ כג ) , והוא שקבע ששאר העמים יעבדו " אלהים " אחרים ( ד , יט ; ראו נספח ה ) .
אל הספר