בהרגלי הלבוש והעתקת מרכז החיים היהודיים מבבל וארץ ישראל לאירופה ולאגן הים התיכון . הטלית , אותו בגד מרובע ופשוט שמשמש כבגד עליון ושעליו חלה לכל הדעות חובת הטלת הגדילים , לא נותר חלק מהמלתחה היום - יומית והשתמר למעשה רק כבגד לתפילה . הרצון לקיים את המצווה במשך היום כולו , ולא רק בשעת התפילה , העמיד את ההלכה בפני האתגר של בחינת בגדי היום - יום החדשים ובדיקה באילו מהם ניתן וצריך להטיל ציצית . והנה , באופן מפתיע מבחינת ההיגיון הפנימי של ההלכה , הוכרע כי בכל הבגדים החדשים לא ניתן להטיל ציצית . הכרעה זו קיבלה חיזוק והשלמה כעבור דורות מעטים , כאשר הופיע לראשונה בעולם היהודי בגד מיוחד , שכל כולו לא נועד אלא לקיים בו מצוות ציצית . בגד זה , שנודע בשם " טלית קטן " , התפשט במהירות עצומה והפך לחלק מהמלתחה ומאורח החיים של יהודים בכל רחבי העולם , וזאת על אף שמבחינת הקטגוריות ההלכתיות , קשה מאוד לבסס את חיוב הציצית בבגד מלאכותי זה . במבט - על על התפתחות ההלכה , נעשתה כאן מעין " הצרחה " : חפצי החולין שהמצווה היתה אמורה לפעול עליהם הוגדרו ככאלה שאינם תואמים לציצית , ותחתיהם נוצר חפץ חדש במרחב ה " קודש "...
אל הספר