במספר מצומצם של פסוקים מעביר נחום לשומעי לקחו שביהודה את נבואתו : מה תחשבון אל ה ' כלה הוא עשה לא תקום פעמים צרה . כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא ... כה אמר ה ' אם שלמים וכן רבים וכן נגזו ועבר וענתך לא אענך עוד . ועתה אשבר מטהו מעליך ומוסרתיך אנתק ... הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל כלה נכרת ( א , ט - י , יב - יג ; ב , א ) . פרשנים ישנים וחדשים חלוקים בדעותיהם על משמעות דבריו אלה של נחום . ברור שזו קריאה פנימית , יהודית , הסותמת את התלונות הטוענות שנחום כלל אינו מתנבא לעמו . אולם הנחה זו אינה מסייעת להכריע בדבר משמעות קריאתו של נחום . פסקה זו מבטאת באופן גלוי ומפורש את אמונתו של נחום בקץ הרעה . הוא אומר במילותיו : תקופת המכות שהיכה ה ' את עמו תמה ויותר " לא אענך " . מי שזוכר את דברי נחמתו של ישעיהו - " כי מלאה צבאה , כי נרצה עוונה" ) ישעיהו מ , ב ( - חש כאן תחושה דומה . ברור שנחום נחשב לנביא נחמה אך בהקשר של נפילת אשור אנו מנסים להבין אל מי הוא פונה בנבואתו ומה הוא מבקש לומר מעבר לשמחת הנפילה של האימפריה . אציע...
אל הספר