בפרק ג צפניה פותח צוהר למבנה השלטוני הרקוב והמושחת של ימי מנשה ואמון : הוי מראה ונגאלה העיר היונה . לא שמעה בקול לא לקחה מוסר בה ' לא בטחה אל אלוהיה לא קרבה . שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר . נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה ( ג , א - ד ) . כל שרשרת השלטון נשפטת כאן בדין יום ה ' ; שריה של העיר , שופטיה , נביאיה וכוהניה . כולם לכודים זה בזה ביחסים רקובים של הון ושלטון ההופכים את ירושלים ל " עיר היונה " ) שכולה הונאה ( . צפניה אינו מסיים את נבואתו בחורבן . הוא בוחר לאותת לירושלים שיש תקווה לאחריתה . לאחר יום ה ' יישארו בקרב הארץ מעטים שיעבדו את ה ' בלב שלם : כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד ... והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה ' . שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד ( ג , ט ; יב - יג ) . . 105 לימים יבוא אלתרמן ויכתוב את קובץ שיריו עיר היונה . שירים אלה באים לתאר את העשייה הציונית בארץ ישראל בתקופה שלפני הקמת המדינה . נראה שזהו שימוש במטבע לשון אך בהיפוך . צפניה מתכו...
אל הספר