גם התפילות לשלום בישעיהו ובמיכה שונות . שני הנביאים מדברים על כריתת הרשעה מן העולם כשלב מקדים למלכות ה ' ולשלום אשר ישרור בכל הארץ . ישעיהו מתאר את כריתת הרשעה ביד ה ' - "הנה האדון ה ' צבאות מסעף פארה במערצה " ) י , לג (; " ונפל אשור בחרב לא ‑ איש , וחרב לא ‑ אדם תאכלנו " ) לא , ח ( , ואילו תפארתו וגאוותו של המלך המשיח הן בעיקר על רוח ה ' אשר עליו , ודווקא לא על יכולתו הצבאית . מיכה , לעומת זאת , מתאר את השלום ואת הדרך אליו באמצעות ניצחון צבאי מכריע : והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנתינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם . ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרד בפתחיה והציל מאשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו ( ה , ד - ה ) . יש כאן מבנה סגור ) כיאסטי ( , שעניינו הכאת אשור בחרב , אם יבוא ואם ידרוך בגבול ישראל . התוצאה הסופית זהה לזו שבישעיהו : "והיה זה שלום " , אבל ישעיהו אומר " ונפל אשור בחרב לא ‑ איש , וחרב לא ‑ אדם תאכלנו " , ומיכה מתאר את נפילת אשור דווקא ב " חרב איש , חרב אדם " . בישעיהו ה ' יכה את האויב , והמלך ישפוט ברוח ה ' . מיכה הטיל על המלך אחריות להנהגת המלח...
אל הספר