לפתע מתהפך הכול : לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה . ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים ( ב , טז - יז ) . התיקון מתחיל ביציאה מהבית ההרוס . " הולכתיה המדבר ודברתי על לבה " . המעבר החד בחלק זה של הפרק הוא בדיבור הרך של האיש שעד עתה רתח מזעם . זו הפעם הראשונה מתחילת הקשר ביניהם שהוא מדבר אליה ולא עליה , אל לבה ולא על מאהביה . הדיבור הזה מתחיל ביציאה מהבית המבוצר בגדרותיו , אל המדבר החשוף . בפתרון המשל , יש מעלה גדולה ביציאת ישראל וה ' למפגש מחודש במדבר . ראשית - עבודת הבעל ) שהיא מקור הזנות ( אינה יכולה להתרחש במקום שבו אין גשם , לכן המדבר מיוחד בהיותו בלעדי לה ' ; שנית - המדבר משיב את ישראל וה ' לנקודת הראשית במפגשם , כדברי הנביא ירמיהו : " זכרתי לך חסד נעוריך , אהבת כלולותיך , לכתך אחרי במדבר " ) ירמיהו ב , ב ( , וכדברי הושע כאן : והיה ביום ההוא נאם ה ' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי . והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם ( ב , יח - יט ) . פתאום שם , במפגש המחודש הזה , היא תקרא לו " אישי " ולא תישא עוד את שמ...
אל הספר