כאבו של הושע על נפילת ישראל אינו יודע גבול והוא פורץ בתפילה מרטיטה , מלאת אמונה על גודל אהבת ה ' לעמו כאהבת אב לבנו : כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני . קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון . ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים ( יא , א - ד ) . ראשית הלידה של העם במצרים . שם קרא לו ה ' " בני " . שם גם חטא ישראל בשומעו לבעלים ולפסלים , אך ה ' המשיך ללוות את ילדו - " אנכי תרגלתי לאפרים " . הושע נושא עיניו לימי ראשית האומה ומדמיין איך יעקב לוקח את אפרים על זרועותיו . רש " י , בפירושו לספר בראשית ) מח , ט ( , מחבר את שתי הפעמים במקרא שבהם יעקב לוקח את אפרים : " קחם נא אלי ואברכם " - זהו שאמר הכתוב ' ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ' , תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים , עד שלקחן על זרועותיו . יעקב אבינו הזקן נושא את עיניו ורואה את מנשה ואפרים , הנראים מצרים , עומדים מולו והוא תמה : " מי אלה " ? הם לכאורה אינם קשורים אליו , לא במראה ולא בדרכי חייהם . יוסף עונה לו בפשטות : " בניי הם , אשר נתן לי אלוהים בזה " ; אלה הם בניך , כפי שהם . יעקב עומד במבחן גדו...
אל הספר