קריאה בפרק ד בספר הושע מקנה לקוראים את תחושת הריחוק בין שמים לארץ . אין בפרק שום רמז , עדיין , על אויב מבחוץ ; המדינה נמצאת לכאורה בשלוותה , אבל נמסרה בידי שלטון עריץ , השטוף ברציחה ובעושק . ארץ שאין בה אלוהים היא ארץ המלאה רמיסת אדם באדם : שמעו דבר ה ' בני ישראל כי ריב לה ' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ . אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו . על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו ( ד , א - ג ) . תחושה קשה אופפת את הושע . הוא " משוטט " בין עשרת הדיברות ומסמן את כל אלה הפוגעות בסדרי החברה באופן אקטיבי ואלים . אין הוא מזכיר את מצוות האמונה ואף לא את השבת . מאוד ייתכן שהאלימות החברתית לא באה על חשבון המצוות הטקסיות והפולחניות . הושע נוגע בקלקולי מערכת המשפט ) אלה וכחש ( , באלימות החברתית ) רצוח וגנוב ( ובשבר המוסרי במשפחה ) ניאוף ( . " דמים בדמים נגעו " . אין הוא קורא לתשובה ואינו מבטיח ישועה , אלא מקונן על מציאות כעורה שמובילה בהכרח לחורבן הארץ . אחד מעקרונות המחשבה הדתית של הושע הוא הקישור בין "דעת אלוהים " לבין עבירו...
אל הספר