עד כאן ראינו את עמוס הצועד כאורח בשומרון ורואה כל פגע . סגנונו התוקפני היכה לכאורה ללא רחם בישראל . אלא שתמונה זו מקבלת תפנית דווקא בחלקו של הספר שבו חווה הנביא חוויות פנימיות . כמיטב המסורת הספרותית של המקרא מתאר עמוס ארבעה מחזות שבנויים במבנה של שלשה ועוד אחד . אלו מראות בשרשרת המתפענחות לעמוס כנבואה על עתיד ממלכת ישראל : כה הראני אדני ה ' והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך . והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ( ז , א - ב ) . עמוס חוזה במזיק האוכל את התבואה אחרי גזי המלך . נראים דברי המפרשים שהארבה במחזה מגיע בעונה שבה יינזקו גם גידולי האביב וגם גידולי הקיץ , כך שאחריו תהיה מכת רעב . עמוס אינו מתבקש לפענח את המראה אלא מגיב מיד מעצמו תוך כדי ראיית המכה הקשה הזו : ואמר אדני ה ' סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא . נחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה ' ( ז , ב - ג ) . . 29 פאול , עמ ' . 116 זה רגע מרהיב בנבואת עמוס . עד עתה הוא הסתובב בין אנשי שומרון והיכה בראשיהם ללא רחם . כעת , בחוויית המחזה , מתפרצת מלבו האוהב את עמו זעקה כלפי השמים . הוא מייצב את עצמו באופן ברור בחזית העם ומנסה לפעו...
אל הספר