פרק זה , המבוסס לא רק על פרסומים גלויים , אלא אף על מסמכים ראשוניים וראיונות חדשים , מאשש את הדברים שאמר יגאל אלון בסוף שנות השבעים , כי " יבשת אסיה הינה פרובלמטית מאוד מבחינה ישראלית " . התקופה הנסקרת כאן ארוכה יחסית ובמהלכה כמעט שלא התקיימה שום תקשורת בין שתי המדינות . רק ב ‑ , 1978 כפי שנראה בפרק הבא , היתה פריצת דרך שחידשה את ההידברות בין הממסד הישראלי לזה הסיני . ראשיתה של התקופה היא ב ‑ 24 באפריל , 1955 היום שבו ננעלה ועידת בנדונג תוך ציון הצורך להכיר ב " זכויות העם הפלסטיני " , ללא אזכור שמה של מדינת ישראל . במועד זה החל תהליך הידרדרות היחסים בין ירושלים לבייג ' ינג , שהגיעה בשפל מדרגתה לביטויי עוינות מצד סין כלפי ישראל . בד בבד ניכרה התקרבות בין סין לבין ארצות העולם הערבי , במיוחד מצרים . מצרים בהנהגתו של גמאל עבד אל נאצר הכירה באופן רשמי בסין העממית במאי , 1956 ערב פרוץ מלחמת סיני . במהלך המלחמה הגדירו הסינים את מאבקה של מצרים נגד צרפת ובריטניה על תעלת סואץ כמאבק באימפריאליזם , שישראל היתה שפחתו הנרצעת . הקרע בין סין לברית המועצות ב ‑ , 1960 המשכה של המלחמה הקרה בזירה הבינלאומ...
אל הספר