דוד הכהן , הסמן האופטימי בעניין הקשר עם סין , המשיך לאורך כל הדרך למתוח ביקורת על אופן התנהלותם של הממשלה ומשרד החוץ בניצוחו של משה שרת , בעיקר בשנים . 1955 - 1954 לטענתו , שולי הביטחון הדיפלומטי שנקבעו בכל הנוגע לפרשת הקשר עם סין היו מוגזמים . והרי מדינות כבריטניה , הולנד ונורווגיה , שנמצאו במצב דומה , לא חששו כלל להדק את הקשרים עם סין ! כאשר שאל אותו שרת לגבי המשך כהונתו בבורמה , דחק בו הכהן למנותו לנציג בסין על אף געגועיו לארץ וקשיי ההסתגלות לתרבות זרה ולשפתה הקשה . הכהן לא חסך את שבטו גם משרי הממשלה כולם , עמיתיו של שרת , שהשפיעו על החלטותיו בעניין סין . הוא טען כי גם כשהצליח ערב ועידת בנדונג לשכנע את שרת בצדקת עמדתו לגבי סין , זה אכזב אותו בסופו של דבר ותלה את עיקר סירובו ב " שני שרים שקובעים הרבה במפא " י " , פנחס לבון וזלמן ארן . לא עזרו טענותיו אף לא המרצתו כי אפשר לנצל את כספי השילומים מגרמניה לקידום שיתוף הפעולה עם סין . גם אזהרתו שהשהיית התהליכים הדיפלומטיים עם בייג ' ינג תגרום לכך שהמאמצים שנעשו בעניין זה ירדו לטמיון , לא שינתה דבר . ואכן , את אשר יגור - בא לו . מטרה נוספת ...
אל הספר